<h1>תניא רבתי סימן פ'</h1>
<h2>דף עג:</h2>
תשמיש המטה. ואסור בתשמיש המטה. ירושלמי. [פ"ח ה"א] ברחיצה אסור. בתשמיש המטה לא כל שכן. תפתר במקום שנהגו שלא לטבול, [או קודם] שתיקנו טבילה לבעלי קריין. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל ש"מ טבילה לבעלי קריין במנהגא תליא מילתא. איכא אתרא דאיכא צערא טובא. ולא נהיגי משום סכנה. ובאתרא דידן לא נהוג.
<h2>דף עד.</h2>
ותניא כשאסרו לא אסרו אלא לחצי שיעור. אבל אם אכל כשיעור ענוש כרת. ואין ענוש כרת אלא אוכל ושותה בלבד. וכמה שיעור אכילה ככותבת הגסה וכגרעינתה. והשותה מלא לוגמיו חייב. ומפרש בירושלמי [פ"ח ה"ב] מדקאמר כמוה וכגרעינתה זאת אומרת שצריך למעך חללה. ותו גרסינן בירושלמי [שם ה"ג] כל אכילות שבתורה בכזית. והכא
את אמרת ככותבת. ומשני דהא לא כתיבא ביה אכילה אלא ענוי. דכתיב (ויקרא כ"ג) כל הנפש אשר לא תעונה, וקים להו לרבנן דבככותבת מייתבא דעתיה, בבציר מהכי לא.
<h2>דף עו.</h2>
יום הכפורים אסור באכילה. ובשתיה. וברחיצה. ובסיכה. ובנעילת הסנדל. ובתשמיש המטה. הני חמשה עינוין כנגד מי. כנגד חמשה עינוין שבתורה. (ויקרא ט"ז) בעשור. (שם כ"ג) אך בעשור. (שם) שבת שבתון. (שם ט"ז) שבת שבתון. (במדבר כ"ט) ובעשור לחדש. וכל הני איקרו עינוי. אכילה ושתיה מנא לן דאיקרי עינוי. דכתיב (דברים ה') ויענך וירעיבך ויאכילך וגו'. ושתיה בכלל אכילה היא. דכתיב (דברים י"ד) ונתת הכסף וגו' ביין ובשכר וגו' ואכלת שם וגו'. ותניא (ויקרא ט"ז) תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו. מה מלאכה שחייבין עליה ממקום אחר. אף ענוי שחייבין עליו ממקום אחר. ואם נפשך לומר הרי הוא
אומר (שם כ"ג) והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. עינוי שיש בו אבוד נשמה. ואיזה זה אכילה ושתיה. תנא דבי
ר' ישמעאל נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ויענך וירעיבך וגו'. מה להלן ענוי רעבון אף כאן רעבון. אשכחן אכילה דאיקרי ענוי. ושתיה בכלל אכילה. סיכה מנלן דאיקרי ענוי.
דכתיב (מ"א ב') וכי התענית בכל אשר התענה אבי. וכתיב ביה בדוד (שמואל ב' י"ז) כי אמרו העם רעב ועייף וצמא במדבר. רעב מלחם. וצמא ממים. עיף ממאי, לאו מרחיצה דכתיב (משלי כ"ה) מים קרים על נפש עיפה. נעילת הסנדל מנלן. דכתיב בדוד (ש"ב ט"ו) והוא הולך יחף. וכתיב (ירמיה ב') מנעי רגלף מיחף. תשמיש המטה מנלן דאיקרי ענוי. דכתיב (בראשית ל"א) אם תענה את בנותי, מתשמיש המטה. ואם תקח צרות. למדנו חמשה ענוין שאסורין מן התורה.
<h2>דף עו:</h2>
סיכה. מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים. שנאמר (תהלים ק"ט) ותובא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו. ירושלמי [פ"ח ה"א] סיכה בין שהיא של תענוג בין שאינה של תענוג אסורה. ולא אמרו (אלא) רחיצה וסיכה של תענוג אסורה ושאינה של תענוג מותרת [אלא] מדבריהן. ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו. ואם הוא חולה או שהיו
לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. כלומר דלא גריע אכילה מינה. שהרי חולה מאכילין אותו ביום הכפורים.
<h2>דף עז:</h2>
ואסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו. ואם היה מלוכלך בטיט או בצואה. רוחץ כדרכו ואינו חושש. ורחיצה בין בצונן בין בחמין. אסור. דהא נפקא לן מדכתיב תענו. ורחיצה איקרי ענוי. מדכתיב (משלי כ"ה) מים קרים על נפש עיפה. כתב רבינו אליקים ז"ל. אמר לן מורה צדק דכשהוא עומד ממטתו שחרית הוי כמלוכלך בטיט ובצואה. שהרי ידים עסקניות הן. ויכול לרחוץ ידיו, ועיניו נמי יכול לרחוץ משום שנאמר (שם ט"ז) כל פעל ה' למענהו. אבל בעל עשרת הדברות ז"ל כתב. שחרית נוטל ידיו כדרכו דנטילת ידים מצוה ומברך על נטילת ידים. אבל פניו אסור. תנא דבי רבי מנשה אשה מדיחה ידה אחת ונותנה פת לתינוק ואינה חוששת. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו שיאכיל בשתי ידיו. מפני רוח רעה השורה על הידים.
תנו רבנן ההולך להקביל פני אביו או פני רבו. או מי שהוא גדול ממנו בחכמה עובר עד צוארו במים ואינו חושש. ובתוספתא [פ"ד מ"ו ע"ש] גרסינן, פני רבו או פני תלמיד חכם הגדול ממנו בחכמה. ותניא שומרי פירות עוברין עד צוארן במים ואינן חוששין. תנא ובלבד שלא יוציא ידיו מתחת חפת חלוקו, שמא יוליך חלוקו בידו. ואסור לישב על גבי טיט המטפחת שיש בה להטפיח אחרים. ומותר להצטנן בפירות ביום הכפורים. רב יהודה מצטנן בקרא. ובינוקא. וכסא דכספא אם מלאה מים. אסור להצטנן בה שמא יפלו מן המים על בשרו ויהנה. ואסור להושיט אצבעו במים. אבל אם היא חסירה מותר להצטנן בה. שאין לחוש שמא יפלו ממנה מים. דפחרא בין מלאה בין חסרה אסור להצטנן בה משום דמצריף. מצאתי משמיה דגאון. איסטניס. וכל מי שאין דעתו מיושבת בכל השנה כולה עד שיקנח במים. מותר לקנח ולטהר במים. אבל כל אדם אסור להושיט אצבעו במים. וכל אדם מותר לטהר עצמו במים. אבל להנאתו, כלומר להצטנן במים אסור. ותניא [תענית י"ג ע"א] כל חייבי טבילות טובלין כדרכן. בין בתשעה באב בין ביום הכפורים. והמלך והכלה ירחצו את פניהם. והחיה תנעול את הסנדל. וחכמים אוסרין. ירושלמי [פ"ח ה"א] הוינן סברין למימר על סיפא. תנא אייבו להון וחכמים אוסרין בשניהן.
<h2>דף עח:</h2>
נעילת הסנדל. ואסור בנעילת הסנדל ביוהכ"פ. ודוקא סנדל או מנעל של עור אסור. אבל של בגד ושל שאר מינין שלא יהיה בו עור מותר. ירושלמי. [פ"ח ה"א] יוצאין באנפיליא של בגד ביום הכפורים ואין יוצאין באנפיליא של עור. והחיה תנעול את הסנדל. מאי טעמא. משום צינה. ואם מתירא אדם לילך יחף במקום שיש שם עקרבים ונחשים. נועל מנעלים ברגליו מפני הסכנה. ת"ר תינוקות מותרין בכולן. חוץ ממנעל וסנדל. מאי טעמא הנך דלאו רביתייהו גזור בהון רבנן. אכילה ושתיה ורחיצה לא גזור בהון רבנן, משום דרביתייהו. דאמר אביי רביתיה דינוקא חמימי ומשחא. אבל מחנכין אותן באלו שנה או שנתים.
<h2>דף פ:</h2>
כל האוכלין מצטרפין לככותבת דכל אכשורי אוכלא, אוכלא הוא, אבל אם אכל אוכלין שאין ראוין לאכילה פטור. וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו. והכל לפי מה שהוא אדם. כלומר למלא לוגמיו שלו משערין בין לוגמיו גדולים בין לוגמיו קטנים. תוספתא [פ"ד מ"ד] אכל וחזר ואכל. אם יש מתחלה ועד סוף בכדי אכילת פרס (אין) מצטרפין. ואם אכל ושתה [אף] שיש בשניהן כשיעור אין מצטרפין.
<h2>דף פא:</h2>
והכוסס את הפלפלין או הזנגביל יבישין ביום הכפורים פטור. אכל עלי קנים פטור. לולבי גפנים חייב. ואלו הן לולבי גפנים. כל שלבלבו מראש השנה עד יום הכפורים. יותר מכאן פטור. ומסתברא דפטור ממלקות. אבל איסורא מיהא איכא. שתא משקין שאינן ראוין לשתיה פטור. והשותה ציר או מורייס פטור. חומץ מזוג חייב. שאינו מזוג פטור.
<h2>דף פב.</h2>
עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה. שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש, חוץ מע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. וחולה מאכילין אותו על פי בקיאין. ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו. אמרי דבי רבי ינאי חולה אומר צריך אני. ורופא אומר אינו צריך. מאכילין אותו על פי עצמו. אפילו מאה אומרים אינו צריך. מאי טעמא. דלב יודע מרת נפשו (משלי י"ד). רופא אומר צריך. וחולה אומר אינו צריך. מאכילין אותו על פי הרופא. מאי טעמא תונבא הוא דנקיט ליה וספק נפשות להקל. ואי אמר איהו ואחרינא בהדיה לא צריכנא. ואפילו תרי אחריני בהדיה אמרי לא צריך. ואמרי תרי אחריני צריך. מאכילין אותו על פיהן דספק נפשות להקל. ירושלמי, [פ"ח ה"ד] חולה אומר יכילנא. (ושנים אומרים אינו צריך). ורופא אומר איני יודע. רבי אבהו בשם ר' יוחנן נעשה ספק ודוחין. חולה שאמדוהו לגרוגרת אחת. ורצו והביאו לו עשרה בני אדם עשרה גרוגרות בבת אחת כולן פטורין. ואפילו בזה אחר זה, ואפילו קדם והבריא בראשון. ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה. שדבש וכל מיני מתיקה מאירין את העינים. וה"מ אחר אכילה. אבל קודם אכילה מגרר גריר. ומי שלא התענה ביום הכפורים אינו מזכיר מעין המאורע בברכת המזון. כן מצאתי בשם הרב ר' אביגדור ז"ל.
שנו חכמים התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין אותן. קודם לשנה. קודם לשנתים. כדי שיהו רגילין במצות. אמר רב הונא בן ח' בן ט' מחנכין אותן לשעות. בן י' ובן י"א משלימין מדרבנן. בן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת. רב נחמן אמר בן ט' ובן י' מחנכין. בן י"א ובן י"ב משלימין מדרבנן. בן י"ג משלימין מדאורייתא ובתינוק. מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ורבי יוחנן אמר השלמה מדבריהן ליכא. ובן י"א מחנכין ובן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת. ותינוק בן י"א ובן י"ב מחנכין. ובן י"ג משלימין מדאורייתא. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל ורבי יוחנן דאמר השלמה מדבריהן ליכא. יחידאה הוא. ועבדינן כרב נחמן בתינוק. וכרב הונא בתינוקת. ורבינו אב"ן גיאת ז"ל פסק כרבי יוחנן דהשלמה מדבריהן ליכא. איזהו חינוך היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין אותו בג'. בג' מאכילין אותו בד'.
<h2>דף פז:</h2>
בערב יום הכפורים חולצין מנעליהן מבעוד יום. שאסור בנעילת הסנדל. ובאין יחפין לבית הכנסת. ועומד החזן באימה וברתת ובזיע. ומתחיל כל נדרים כמו שכתוב בסדורים. ויש נוהגין לברך קודם על מצות היתר נדר ושבועה. ויש אומרים שהיא ברכה לבטלה. ומנהגנו לומר כל נדרים שלש פעמים. ומצאתי הטעם לפי שרוב דברי חכמים משולשין. ובנדרים אומרים מותר לך מותר לך מותר לך שלש פעמים. לפיכך אומרים אותו שלש פעמים. ויש מקומות שאין אומרין אותו רק פעם אחת, והכל כמנהג המקום. מצאתי בשם רבינו תם ז"ל שהגיה והנהיג לומר מיום צום הכפורים הזה עד יום צום הכפורים הבא עלינו לטובה. בכולהון איתחרטנא בהון. וכל עיקר. וראיה לדבר הא דאמרינן במסכת נדרים. הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בראש השנה ויאמר כל הנדרים שאני עתיד לידור יהו בטלין. ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. ומה שתקנוהו לומר ביום הכפורים ולא בראש השנה כמו שהוא במשנה. משום דיום הכפורים בטל ממלאכה ואיכא כנופיא טובא. וסמוך הוא לר"ה. ופעמים שיום הכפורים נקרא ראש השנה כדכתיב (יחזקאל מ') בראש השנה בעשור לחדש. ואמרינן איזו היא שנה שראש השנה שלה בעשור. הוי אומר זה יובל. כל אלו מדברי רבינו תם ז"ל. אבל רבינו ישעיה ז"ל כתב שאין נראה לו לשבש הלשון שאומרים כל בני העולם ושכתוב במחזורים. ובזה האריך הרבה. ובסוף מקיים הלשון שכתוב בסדורים שלנו. וכן ראוי לומר. ואין לנו לשנות המנהג מאבותינו. ולאחר שגמרו לומר ג' פעמים כל נדרים מברך שהחיינו להוציא רבים ידי חובתן. שאי אפשר לאומרו על הכוס שאין כוס ביום הכפורים. ואח"כ מתחיל אשר בדברו מעריב ערבים. ואם הוא שבת אומרים אשר כלה מעשיו. וחותמין פורס סוכת שלום. ואומר אלה מועדי. ואם הוא שבת אומר ושמרו. ואלה מועדי. וקדיש עד לעילא. ובתפלה מזכיר זכרנו הכל כסדר ראש השנה עד המלך הקדוש. אתה בחרתנו וכו'. כסדר הכתוב בסדורים של יום הכפורים. ובשבת מזכיר של שבת וחותם מקדש השבת וישראל ויום הכפורים. ומזכיר במודים זכור רחמיך. וכתוב לחיים. ובספר חיים בשים שלום. ואומר אלהינו ואלהי אבותינו תבוא לפניך תפלתנו וכו'. כמו שכתוב בסדור של יום הכפורים. ולאחר שהתפללו בלחש מתחילין אהבת צדק. יעלה תחנוננו מערב. היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל. ומזכירין שלש עשרה מדות, ואומרים סליחות ווידוים כרצונם. ואחרי הסליחות מנהגנו לומר סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך. כל אותה עניה הכתובה בסדר תחנונים. וקדיש גמור. ואם הוא שבת אומרים ויכלו. מגן אבות וכו' ואין מזכירין בו של יום הכפורים. וכן אומרים במה מדליקין. ובלילי יום הכפורים רשאין לעיין בספר ולומר סליחות לאור הנר. דאימת יום הכפורים עליו ולא חיישינן שמא יטה. ורבים מצויין שם והוי כתרי גברי בחד ענינא שמותר לקרות לאור הנר בשבת. ומותר להדליק נרות בביתן לצורך לילי יוהכ"פ.
עוד כתב. ונהגו העם לטבול בערב יום הכפורים. וברכת טבילה לא צריך. תנו רבנן הרואה קרי ביום הכפורים טובל ביום הכפורים עצמו. ואם ראה מתחילת ליל יום הכפורים, יורד וטובל ומשפשף בשרו במים כדי שישפשף הקרי מבשרו. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל, השתא דקיימא לן כר' יהודה דאמר אין דברי תורה מקבלין טומאה, אסור לטבול ולא דחי לענוי. תנא דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביום הכפורים. עונותיו סדורין להמחל. והרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כולה שמא ימות. אם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא. שהרי כל העולם כולו רעב מאותו הענין והוא שבע. כי אתא רב דימי אמר מפיש חיי סגי ומסגי. וכל מלאכה וטלטול או הוצאה הנאסרת בשבת אסורה ביוהכ"פ. דקיימא לן עירוב והוצאה לשבת ועירוב והוצאה ליום הכפורים. ואסורין בקניבת ירק בין ביום הכפורים שחל להיות בשבת. בין ביום הכפורים שחל להיות בחול. וכן אין מפצעין באגוזים ואין מפרכין ברמונים.
